שמעון פרץ – האב

שרון, בני השני, נולד ב-29 בדצמבר 1972, ביום חורפי וקר. רציתי לקרא לו יעקב על שם אחי שנפטר, אבל המשפחה רצו את השם שרון, שם ישראלי מודרני.
שרון היה ילד בכיין, תובעני ודרש את כל תשומת הלב – אבל הייתה סיבה לבכי, בגיל שנה אבחנו שהוא סובל משבר.
היינו מאד מודאגים… כשרק התחיל לבכות מיד לקחנו אותו על הידיים. כך יצא שהוא הפך לילד מפונק.
באופן כללי ,שרון היה ילד שובב ומילדות גילה נטייה למסחר. בגיל שמונה רצה לעשות ביזנס מפרחים שקטף באיזה מגרש עזוב. כשחזרתי הביתה מצאתי אותו מסדר את הפרחים על חומה בכניסה לבית. שאלתי אותו: מה אתה עושה? הוא ענה: אני מוכר פרחים, כי אני צריך כסף…
בגיל שלוש עשרה, אחרי שחגגנו לו בר-מצווה, חזרנו לגור בצרפת. שרון למד בבית ספר ישראלי בפריז אך הוא לא רצה להישאר בבית הספר הזה. הוא הרגיש שהוא נמצא בלחץ, שיטת החינוך היתה שונה ובית הספר היה מוקף בחומה גבוהה בגובה של חמישה מטרים. הוא הרגיש כמו בבית כלא… כל זאת בגלל המשמעת הנוקשה ובגלל האיסורים הרבים שהטילו על התלמדים – בהשוואה לילדים בארץ, לא היה נהוג להסתובב ולטייל ברחוב.
כבר מהילדות שרון עבד ועזר לי בעבודה… הוא היה מאד דומיננטי בקרב לקוחות, אהב וידע למכור, אהב את העבודה ושלט יפה ברזי המקצוע. במשך כל התקופה שעבדנו יחד הוא אהב לסמן ולהכין הוראות עבודה והרכבה.
כבר מעל חמש שנים שהוא אינו בקרבתי. יום יום בעבודה אני נתקל ברישומים ועבודות שלו – זה גורם לי לאבד את המצב רוח אך אחר כך אני מתעשת וממשיך עבור שאר בני משפחתי.
היו בעבודה הרבה מתחים בינינו, כמו שיש בן אב מבוגר לבן צעיר (פער הדורות)… אבל היה לנו, מה שאין לאף אחד…למרות הכל, לא היה ברוגז ולא היה מקרה שלא דיברנו. כל הזמן טענתי ששרון מחובר לחבל הטבור שלי.
שרון השאיר ארבע ילדים למופת: אליהו הבכור, אמיתי, נהוראי וינון.
תאריך פטירה 05/06/2020 תאריך עברי: י"ג סיוון התש"ף